הַיּוֹם הָיָה יוֹם הוּלֶּדֶת לְיוֹאָב.
כְּשֶׁחָזַר מִבֵּית הַסֵּפֶר, הוּא רָאָה אֶת אָחִיו הַצָּעִיר עוֹזֵר לְאַבָּא לְסַדֵּר אֶת הַסָּלוֹן.
בַּתְּחִילָּה אַבָּא רָצָה לַעֲרֹךְ אֶת הַמְּסִיבָּה בַּחָצֵר, אֲבָל מֶזֶג הָאֲוִיר לֹא הָיָה בָּהִיר, וְהִתְחִיל טִפְטוּף קַל.
לְמַזָּלוֹ, אַבָּא הָיָה גָּמִישׁ, וּמִיָּד הֶחְלִיט לְהַעֲבִיר אֶת הַחֲגִיגָה לַבַּיִת.
עַל הַשּׁוּלְחָן חִיכָּה כִּיבּוּד טָעִים, וּלְיָדוֹ מִטְבָּל חָרִיף שֶׁיּוֹאָב אָהַב בִּמְיוּחָד.
כְּשֶׁהַחֲבֵרִים הִגִּיעוּ, נוֹעַם הַנָּדִיב חִילֵּק לְכוּלָּם הַפְתָּעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁהֵבִיא מֵהַבַּיִת.
אֶחָד הַחֲבֵרִים הִתְחִיל לָשִׁיר, וּבְרֶגַע, לְכוּלָּם הָיָה מַצָּב רוּחַ עָלִיז.
פִּתְאוֹם נִשְׁפַּךְ מְעַט מִיץ, וְהַשּׁוּלְחָן נִהְיָה דָּבִיק.
יוֹאָב הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת זָהִיר, כִּי לְיַד הַמִּיץ עָמַד כַּד שָׁבִיר עִם פְּרָחִים.
אַחַר כָּךְ הֵם פָּתְחוּ אֶת הַמַּתָּנוֹת.
יוֹאָב קִיבֵּל רוֹבּוֹט כַּבִּיר, שֶׁאוֹתוֹ רָצָה לִקְנוֹת כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן.
אַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ אֶת הָעוּגָה, הֵם שִׂיחֲקוּ בְּמִשְׂחָק נִיחוּשִׁים, שֶׁבּוֹ צִיְּירוּ רְמָזִים עַל לוּחַ מָחִיק.
בַּסּוֹף הַיּוֹם יוֹאָב חָשַׁב שֶׁזֶּה הָיָה יוֹם הוּלֶּדֶת נָדִיר - כָּזֶה שֶׁלֹּא שׁוֹכְחִים.
